אמא ואבא אוהבים את הילדים שלהם, זה ברור. 

גם סבים וסבתות כרוכים אחרי הנכדים ולפעמים לא מתביישים להודות שזו אהבה גדולה יותר מאשר לצאצאים הישירים שלהם.

גננות ומורות רוצות בטובתם של הילדים שהן מחנכות. 

אז למה לכולם כל כך קשה לבחור נכון כשזה מגיע לתזונה של הילדים האלו?

מתוך הניסיון שלי למדתי שהנושא הזה כל כך מורכב, מעורב בהרבה אמונות, מחשבות והרגלים. קשור בדפוסים האישיים של ההורים והמחנכים- ובגלל כל אלו מעורר גם הרבה עניין. 

איך לפצח את הפאזל הזה? 

איך לגרום לילדים לאכול בריא מבלי לריב כל היום ולייצר משחקי כח מתישים?

אתם יכולים להתחיל לתקן ולשפר בצעדים קטנטנים. אין צורך להעיף את הבית מהחלון ולפתוח בתפריט שונה באופן דרסטי. ומלבד ה"מה" חשוב לתת תשומת לב ל"איך" – מיד תבינו למה.

בארה"ב נערך מחקר שבחן מהי הדרך האולטימטיבית להקניית דפוסי אכילה מאוזנים אצל ילדים. התשובה הייתה מאוד ברורה: סביבת האכילה הביתית, דוגמה אישית של ההורים והחינוך התזונתי הם היסודות הכי משפיעים.

אני פוגשת הורים ומחנכים רבים שבטוחים כי הדרך הנכונה היא לא להתייחס לנושא ולא לדבר עליו. אלו שמאמינים בכל תמיד טוענים בפני שככל שנתעסק בנושא, כך נגרום לילדים לרצות לאכול יותר ממה שאסור. אז התשובה שלי היא: הכל תלוי בדרך ובאופן שבו החינוך לתזונה נכונה נעשה. 

לא פעם אני מקבלת תגובות מאנשים שמכירים את האופן שאני מחנכת את הבנות שלי לתזונה. התגובות הן גרסאות שונות של: "חכי חכי שהן יגדלו. הן ירצו רק שווארמה ושוקולד". 

אז קודם כל, שתדעו שהמחקרים אומרים בדיוק את ההיפך. 

מעבר לזה, אני מקבלת תגובות מהורים שחינכו לתזונה מאוזנת ומספרים לי על הילדים שבגרו וגדלו ומנהלים אורח חיים בריא בזכות הערכים שהוטמעו בילדותם. 

אז אם תאמצו אפילו חלק מן העצות האלו זה ישתלם לכם. בגדול. כל עוד תהיו מתונים, תתמקדו בחיובי, תהיו עקביים וגמישים ולא תגלשו לפנאטיות שתיצור תחושת מחסור. 

האיזון העדין והייחודי למשפחה שלכם הזה הוא הנוסחה המנצחת. 

בהצלחה.

הנה כמה טעויות אופייניות והצעות פשוטות כדי לתקן אותם. 

טעות נפוצה: ילד טוב משאיר צלחת ריקה

זה אמנם טבוע בגנים שלנו, אבל זה בר שינוי. אנחנו נוהגים לשאול את הילדים שלנו "סיימת לאכול"? או להגיד משהו בסגנון "נו, עוד ביס אחד וזהו"

זה גורם לילד לא לסמוך על תחושות הרעב והשובע שלו אלא על מדדים חיצוניים ומרחיק אותו מאכילה שמתאימה לו באופן אישי.

איך לתקן?

למדו אותם להתחבר לגוף שלהם ולתחושות הרעב והשובע. זה הדבר הכי חשוב. דרך פשוטה היא לאמר "האם אתה שבע?" "האם אתה מרגיש שהבטן שלך מלאה?". משפט קטן משנה את כל המסר.

טעות נפוצה:הצעות תאורטיות במקום הגשה לשולחן.

אחת הטעויות הכי נפוצות. אנחנו מציעים ושואלים את הילדים האם הם רוצים לאכול דבר זה או אחר במקום פשוט להגיש לשולחן. 

זה קורה גם אצלי בבית. אני יכולה לשאול את הבנות המתוקות שלי: "רוצות אורז עם ירקות?" והן יענו בשלילה. חמש דקות אחר כך פשוט אגיש את התבשיל אל השולחן ובלי הרבה מילים, הן יקחו ויאכלו בתיאבון.

איך לתקן?

להתמיד בהגשת מאכלים בריאים בכל ארוחה. תראו שהם יטעמו בסוף. זה פשוט קורה! 

טעות נפוצה : איסור צריכת מזונות מבלי להעניק אופציה אלטרנטיבית

הורים שמודעים לחשיבות התזונה מוצאים את עצמם אוסרים על אכילת חטיף זה או אחר, אם במקום חברתי ואם במסגרת המשפחתית. 

זו טעות לאסור מבלי להעניק אופציה חלופית. כי אנחנו לא רוצים להעביר מסר לפיו מי שאוכל בריא הוא "מסכן". 

איך לתקן?

קחו אתכם תמיד ערכה קטנה לזמנים כאלו: עוגיות מזינות, חטיפי בריאות אמיתיים כמו זה שמופיע כאן למטה.

קצת אגוזים ואפילו ירקות חתוכים. תביאו תמיד אקסטרות כי תתפלאו לגלות שגם הילדים האחרים ירצו מהאוצרות שלכם.

טעות נפוצה: אנחנו מחליטים בשבילם מה הם אוהבים. 

פעמים רבות אמהות או אבות אומרים לי "אני יודעת שהוא לא יאהב את זה". זו טעות שאנו נופלים בה בכל תחומי החיים ולא רק במה שקשור לאוכל. 

איך לתקן?

תנו לילדים צ'אנס לטעום ולפתח העדפות אישיות. אל תחליטו בשבילם. הגישו את האוכל לשולחן ואפשרו להם לחוות את הטעמים. והזכירו להם (ולעצמכם) כל הזמן שטעם זה דבר משתנה, מה שלא היה טעים לפני חודש יכול להיות מעדן היום.

ובטח שאל תשליכו עליהם את הטעמים האישיים שלכם. אם אתם לא סובלים אוכל נוזלי, עדיין יכול להיות שהילד שלכם יהיו מכור למרקים מכל הסוגים. 

טעות נפוצה: הגבלת הבחירות ל"אוכל של ילדים"

זה אחד המושגים שהכי מקוממים אותי. ההיצע בתפריטי ילדים בבתי קפה ובמסעדות תמיד יכיל מזונות דלים בערך תזונתי. אני נתקלת בתופעה המוזרה שבה משפחה יושבת במסעדה, ההורים ששומרים על בריאותם אוכלים סלט קינואה ופילה סלמון, בעוד הילדים מתמלאים מנקניקיות עם קטשופ ולחם לבן. 

גם בבית, הורים נוטים להכין מזונות נפרדים שהם "אוכל לילדים".

איך לתקן?

אם כל המשפחה אוכלת דג ואפונה – גם הילדים יאהבו את זה, גם אם זה ייקח קצת זמן לשנות את ההרגל זה בסוף מצליח. 

התמידו בהגשת אופציות בריאות בכל ארוחה, הם יטעמו בסופו של דבר. על אחריותי.

ובמסעדות אני לעולם לא מזמינה לילדות מנות מתפריט הילדים כי הוא בדרך כלל מטוגן, מעובד ומלא בסוכר. 

טעות נפוצה: התניית קינוח בסיום הארוחה

אנחנו טועים להניח שאם נאמר לילדים שיקבלו קינוח רק אם יסיימו מהצלחת אנחנו מיטיבים עמם. 

זו טעות מכמה טעמים: ראשית, אנחנו מסיטים את תשומת הלב שלהם ממנגנון הרעב והשובע הטבעי שלהם וגורמים להם לעיתים לאכול יותר ממה שהגוף שלהם זקוק רק לשם קבלת המתוק הזה שהם כל כך רוצים. שנית, ילדים לא מסוגלים להפנים דחיית סיפוקים, מרגע שניהלתם משא ומתן על הקינוח – המחשבות של הילדים יהיו רק שם. שלישית, זה מעביר מסר לפיו אוכל הוא כלי למשא ומתן ולריצוי. זהו פתח לאכילה רגשית והפרעות אכילה. 

איך לתקן?

אם הילדים שואלים באמצע הארוחה לגבי הקינוח, פשוט לחזור על המנטרה: "עכשיו אנחנו מתרכזים בארוחה". 

אפשר גם להציע פעילויות מהנות בסוף ארוחה שלא קשורות לקינוח מתוק כמו קריאת סיפור, משחק שאהוב על הילדים. חשוב להבהיר שאין הכרח לסיים כל ארוחה במזון מתוק דווקא. זה לא משהו שאנחנו נולדים אותו, זהו הרגש נרכש שניתן לשינוי.

טעות נפוצה: אוכל אהוב כפרס וכתמריץ להתנהגות רצויה

שוקולד כפרס על הכנת שיעורים, חטיף כמתנה מסבתא שמגיעה לביקור – כל ההתנהגויות האלו הן מוטעות ומעבירות לילד מסר לפיו אוכל הוא מנגנון כדי לשמוח ולשמח וכדי לפצות את עצמנו. זה ברור שלכל אחד מאיתנו יש מזונות שמשמחים אותו כפי שסיפרתי כבר בעבר: http://www.mako.co.il/food-cooking_magazine/paula-rosenberg/Article-3e280545c3c8741006.htm

 אבל לא כדאי להפוך את ההקשר הזה למשהו דומיננטי בהרגלי האכילה. ילד שקיבל שוקולד כתגמול על פעולה שלא נעימה לו, יגדל להיות מבוגר שמפצה את עצמו במתוקים על אכזבות וכישלונות וזה לא כדאי בכלל. 

איך לתקן?

דברו עם הסבים והסבתות והציעו להם להביא כמתנה צעצועים קטנים או פיצ'פקעס שילדים אוהבים ולא אוכל. ככל שתרחיקו את הקשר בין אוכל לבין תגמול או פרס, תשמרו טוב יותר על מנגנון הרעב של הילדים.

טעות נפוצה: לא מתנהגים את מה שאנחנו מדברים

המחקר שהזכרתי הראה כי ילדים להורים שאוכלים מזון מעובד אוכלים בעצמם יותר מזון מעובד. דוגמה אישית זו בעצם רוב התורה על רגל אחת.

ילדים מסתכלים על הדמויות המחנכות כל הזמן.

אם הילדים מסבים לארוחת הערב בזמן שאמא מסתובבת בבית עם כוס קפה ומנשנשת עוגיה ודוחקת בהם "תאכלו יפה", זה פשוט לא ילך…

איך לתקן?

שבו עם הילדים, תאכלו איתם. ספרו להם כמה אתם נהנים מן האוכל. זה עובד כמו קסם. ארוחה משפחתית היא אחת המתנות הגדולות שתוכלו להעניק לילדים: http://www.mako.co.il/food-cooking_magazine/paula-rosenberg/Article-343aebf04c2e341006.htm

 

טעות נפוצה: הענקת עודף מידע 

חינוך אמיתי לתזונה מאוזנת לא מדבר על מתן מידע מתיש אודות יתרונות החסה או נזקי הסוכר. רק על ידי התנהגות שלכן תוכלו להניע שינוי התנהגותי אצל הילדים. 

ילדים גם לא מונעים ממידע שלא נוגע ליומיום שלהם: אם תספרו להם שסוכר יכול לגרום למחלות לב או לסוכרת לא תניעו אותם לשינוי.

מידע לבדו לא מניע שינוי התנהגותי, ויכולים להעיד על זה כל אלו שניסו מליוני דיאטות,, יודעים לדקלם ערך קלורי של כל מזון בעולם ועדיין נכשלים בתהליך איזון המשקל. 

זה אותו הסיפור בדיוק בנוגע להטמעת הרגלים אצל ילדים. הטפה והסברים שלא מעניינים אותם יכולים ליצור אפילו אלמנט הפוך.

איך לתקן?

העניקו להם מידע מתוך עולמם. למשל, איך אכילת גזר ודלעת תגרום לעור שלהם להיות חלק ויפה ולישער חזק וארוך. למה לאחר שיאכלו מרק עדשים יהיה להם המון כוח לרוץ מהר במשחק בחצר בית הספר וכו'… אפשר גם להזכיר להם איך חשו כבדים לאחר שאכלו יותר מדי עוגיות או שוקולד.

ובעיקר חנכו דרך החוויה: משחקים שקשורים לאוכל כמו נקודות לפי כמות הויטמינים בארוחה ועוד….

שתפו אותם בקניית המזון ובניית התפריט : שקילת קטניות, בחירת הירקות היפים ביותר, בכל יום מישהו מבני הבית בוחר מנה אהובה ועוד כיד הדמיון הטובה עליכם. 

טעות נפוצה: שינוי קיצוני של הרגלי האכילה בבית

הורים נחשפים לנתונים מזעזעים על מצב התזונה בקרב ילדים. מגיעים הביתה חדורי מוטיבציה ומצהירים בפני הילדים ההמומים: "זהו, מהיום אין ממתקים בבית!". זו טעות אומללה.  תזכרו שחינוך זה תהליך, לא "זבנג וגמרנו". אי אפשר לעשות את זה בבת אחת. 

איך לתקן?

נסו לעשות משהו קטן בכל יום ולא לגרום לשינויים קיצוניים במה שהילדים הורגלו. אפשרו לשינויים "להתגנב" לשיגרה המוכרת ולא לתקוף אותה. 

לדוגמה: להסביר למה אנחנו לא אוכלים כל יום אותו דבר. כי חשוב לגוון. ההבדל בין רעב לחשק.

טעות נפוצה: גורמים לילדים לפחד מאוכל

כדי לייצר תפריט מאוזן הורים נוטים להגדיר מאכלים כ"מאכלים רעים" או אסורים. כולנו יודעים ש"מים גנובים ימתקו" ולפעמים הגדרות מפחידות יצרו אפילו סקרנות גדולה יותר. 

איך לתקן?

חשוב להתמקד במידתיות ובתדירות ולא באיסור מוחלט. להבין יחד למה אוכלים ממתק אחד מיום. ואם הילדים מבקשים עוד אחד אז לא להגיד: "לא! זה לא טוב לך".

אלא "היום כבר אכלנו ממתק. אולי נבחר יחד את הממתק למחר?". 

 

זהו נושא שפוגש אותנו כל יום וחשוב מאוד שתבינו שאתם לא לבד וחשוב להתייעץ ולדבר על מה שמבלבל אתכם. 

 

טעות נפוצה: נגישות של ממתקים בכמויות בלתי מוגבלות

המחקר האמריקאי שהזכרתי מצא באופן מובהק כי ילדים שלהם נגישות גבוהה יותר לממתקים ומזון מעובד, צרכו כמויות יותר גדולות של מזון מסוג זה. 

רק השבוע ביתי שילה בת השבע שאלה אותי מה זה ביסלי, כי היא שמעה ילדים מזכירים את זה בבית הספר. הסיבה שהיא לא יודעת עד היום במה מדובר היא כי מעולם לא הכנסנו את זה הביתה. שאלתי אותה אם זה מסקרן אותה והיא רוצה לטעום. אני לא מייצרת חווית חסר מחד אבל מנגד זה לא משהו שיהפוך להיות זמין בבית.

איך לתקן?

מה שלא חלק מהמזון שאתם מאמינים בו פשוט לא נכנס הביתה. אם הילדים יאכלו את זה מדי פעם כשהם אצל חברים או במסיבות זה בסדר. העניין הוא המידתיות והמסר לפיו זה לא האוכל המועדף עלינו. 

עכשיו אחרי שהפנמתם כל כך יפה, קבלו שני מתכונים שאפשר להכין בשמחה עם הילדים:

• חטיף בריאות.
• וופל בלגי שאפשר להכין כולם יחד.

(אם אין לכם מכשיר לוופל, אפשר מאותה התערובת להכין פנקייק במחבת).