לפני הבחירה במסעדה כדאי לדעת ש : 

* מסעדה שעובדת טוב ויש בה תחלופה רבה של קהל, תעדיף לרוב לזרוק אוכל עתיק מאשר להגיש אותו לך! חשיבות הרמה הגבוהה לא מאפשרת להגיש מזון לא מזוהה או לא ראוי ולכן : גם אם מדובר בסושי בטוקיו או בסנדוויץ' בטוסקנה: ככל שאנשים רבים יותר אוכלים – כך הסבירות לסבירות עולה.

* רוצה לדעת אם המסעדה נקייה לפני שחטפת כאב בטן ??  וודא שהשירותים נקי !!  

* זו באמת בדיחה נוראית אבל טעם הסבון שבאוכל או ריחות יסמין ושושנים באוויר לא מעידים על ניקיון ובמקרים רבים מעידים על ההיפך בדיוק.  במסעדה אמור להיות ריח של אוכל ולא של משרד נסיעות.  

* אם והאומץ מאפשר לך ללכת למטבח – אזי חמשת החושים יבשרו לך בבטחה אם אפשר לאכול כאן בהצלחה. 

* מי ששוטף ידיים לפני האוכל עובר ליד המטבח והשירותים. זה מנהג ראוי לאמיצים שבחבורה. 

חשיבות יחסית על פי אופי המסעדה : 

פלאפל – נכון שזה מטוגן אבל מדי פעם… אז חשוב לשאוף את האוויר במקום. מי שמחליף שמן כל יום או יומיים נחשב סביר. מי שממחזר שוב ושוב משפיע על כל הרחוב בריח טיגון עמוק וכבד. כאן התחלופה של הקהל משפיעה בגדול. הטריות גבוהה יותר והצוות גדול יותר כך שבד"כ גם נקי יותר.  מקומות רבים עובדים עם פיתות מלאות, חציל אפוי , דג או חזה עוף בגריל. מנה המורכבת מפיתה מלאה, חזה עוף בגריל, ירקות טריים וטחינה – מזינה ומספקת, זולה יחסית וממש טעימה 

סנדוויץ' – כאן האפשרויות הן בלתי מוגבלות :

בארץ, במקומות רבים יש מבחר לחמים ולחמניות מלאים – חשוב להבדיל בין חום ומלא. לעיתים פשוט מוסיפים קרמל לבצק הלבן ויוצרים לחם לבן בצבע חום. הלחמים המלאים האמיתיים בד"כ עולים יותר, כבדים יותר, והרבה יותר מושקעים וזורחים – שאל את המוכר ואל תסמוך על זה שהוא יודע. אפשר אז לברר על אפשרות לסנדוויץ' בלי הלחם – על צלחת.

* בתוך כל סנדוויץ' אפשר לשלב ירקות, עלים, כל הטריים למינם וכדאי להימנע מרטבים מוכנים. 

* אם מדובר בחביתה או בחזה עוף – בקש עם מעט שמן או בכלל לא – ואפשר גם לספוג במגבת נייר. 

* תמיד עדיף טרי על פני מוכן מראש ומחומם ולרוב יש אופציה להחליף את הפסטרמה במשהו טוב יותר. 

* אם בגבינות עסקינן אזי יש גבינות רבות עם אחוזי שומן נמוכים, מעזים או צאן ואפילו אורגניות…  

 

מסעדות עדתיות:

מסעדה מזרחית – שפע של סלטים ומרקים ומאפים וריחות וטעמים מבית . אפשר לוודא עם המטבח (ולא עם המלצר) שיש או אין מרכיב רצוי או שלא. על כל פנים עדיף להימנע מהמעורבים והשקשוקות שוודאי מכילים סוכר וכמובן שרצוי להימנע מהמטוגנים. המומלצים הם: מרקים (אם אפשר ללא אבקת מרק), סלטים (נקיים מרוטב), דגים (אפויים או צלויים), חזה עוף צלוי. רצוי לוותר על המתוקים שמוגשים בסוף  ובאים עם החשבון על חשבון הבית. אפשר ורצוי לקנח בכוס תה.

מסעדה איטלקית – רטבים מועדפים לפסטה: רוטב עגבניות, רוטב שמן זית עם צנוברים ובזיליקום, רוטב פסטו טרי ומשובח. כיום אפשר כמעט בכל מסעדה לבקש פסטה מחיטה מלאה, ויש אפילו כאלו שמגישות פסטה עשויה מאורז.  תמיד יכלול התפריט סלט טרי (עם עגבניות כמובן), גם כאן אפשר לשלב עם בזיליקום ועלים, שמן זית משובח ולימון… גם כאן הטריות מנצחת ובמיוחד כאן אפשר לשלב יין אדום .

מסעדת דגים – הכלל של הניחוח באוויר עובד גם כאן. במסעדת דגים הניחוח נעים ועדין ולא משתלט. יש לבחור את הדגים האפויים ולבקש בעדינות עם השמן ואת הרוטב בצד. אפשר להימנע מקציצות או תבשילים – ברוב המקומות יש אורז לבן או תפו"א אפוי לתוספת, העדיפות הראשונה היא לירקות טריים, ירוקים וצבעוניים. עדיפות לדגי ים בינוניים תמנע ככל האפשר את הסבירות לרעלים ופיטום של דגי בריכות שמנים. הסלמון והטונה מגיעים לארץ קפואים ולרוב הם סבירים, אך גם כאן – ריח או צורה לא מזוהים מעלים ספק בנוגע לטריות. דג טרי לא צריך הרבה עזרה מהתבלינים. 

דגי הבריכות ממים מתוקים נמנים על המזונות המזוהמים ביותר בארץ. המומלצים שלנו הם : בס, דניס, מקרל, הליבוט ובורי. 

במיוחד בארץ כדאי לוותר על מאכלי הים והשרימפים שמגיעים קפואים או מגודלים בבריכות מזוהמות לאורך החופים. 

חומוסיה –  לצערנו, חומוסיות רבות קונות את החומוס מוכן ורק מעבירות אותו לצלחת עם זילוף שמן זית וקורטוב פפריקה וכמון. חומוס קנוי מכיל שומנים מוקשים, משפרי טעם וריח, חומרים משמרם וסוכר! הבדיקה הפשוטה היא: כף עמוסה חומוס שמתהפכת והחומוס עדיין מחבק אותה, כלומר לא נופל על הסלט ומשפריץ – סימן שמדובר בחומוס מעובד ומוקשה. החומוסיות הטובות מתגאות בחומוס טרי המוכן מדי יום, תמיד יש סלט ליד, תמיד אפשר לבקש פיתה מלאה ותמיד ישנה האפשרות של הכף בלי הפיתה.

מסעדה חלבית – רק במסעדות בודדות המתגאות ביכולתן לבשל את המזון בריא יותר, נמצא מאפים ופשטידות מקמח מלא ללא סוכר ועם גבינות רזות. אם בכ"ז נכנעת לשפע הסובב, עדיף גבינה לבנה נוזלית מצהובה קשה. 

מסעדה יפנית – סושי – פירוש המילה "דג קר" הכוונה היא ל "נא" והרעיון הוא בטריות. רצוי להתרחק מהתוספות המטוגנות ורצוי לשלב מעט ווסאבי ותה ירוק לשיפור העיכול. עם הביס הראשון של האצה העוטפת "נורי" – אפשר להבחין בטריות המנה. 

אופציה טובה הוא ה"ראמן" – המרק שהוא ארוחה שלמה. בתחתית יש אטריות (מקמח אורז או שעועית), מעל מפוזרים ירוקים, בצל ואגוזים או בוטנים ובאמצע יש אצות וכדורי בשר וירקות שורש וכל טוב.

פאב – רצוי להימנע מהמזון בפאבים.כאן שותים ולא אוכלים. אפילו אם יש סלט או אורז אז רוב הסיכויים שאינם טריים וספוגים בשמן מאיכות ירודה. מבחינת אלכוהול: יין אדום במקום הראשון (לא לסובלים ממיגרנות ואלרגיות) וודקה רד- בול במקום האחרון.  

 מסעדה צמחונית – חשוב להדגיש כי לא כל מסעדה צמחונית היא בהכרח בריאה. עדיין יש כאן קטשופ ומיונז צמחי עתיר שמן, עדיין יש כאן קמח לבן וסוכר ומלח ועדיין חשוב לוודא את הטריות. 

מסעדה תאילנדית – המנות יהיו בדרך כלל עשירות בתבלינים אבל גם במונוסודיום גלוטומט ממנו רצוי להימנע. תמיד כדאי לשאול את המלצר מה המנה כוללת.

מסעדה אתיופית –  התרבות הזו מביאה עימה שלל בריאות וטעמים שלא הכרת. נסה כל דבר אבל ברר את המרכיבים לפני שתמצא את הצלחת שלך נשרפת מצ'ילי או טובעת בשמן. מומלץ לנסות לחם ומאפים מקמח דאף שהוא דגן מיוחד ועשיר בטעם ובנוטריאנטים. כמו כן רצוי לנסות סלטים טריים. על מרקים ותבשילים כדאי לברר במטבח. 

 

לסיכום: היו צרכנים נבונים, אל תתביישו לשאול ממה מורכבת המנה לפני שאתם מכניסים אותה לפיכם. זה לגמרי לגיטימי.

בתיאבון !